יום שבת, 27 ביולי 2013

היה ורעיון שתי המדינות ייכשל

תחילתו של סבב משא ומתן לשלום, או סבב משא ומתן שאמור לקבוע את מסגרת המשא ומתן, או סבב שאמור לקבוע את המסגרת שתגדיר את המכניזם שיוביל לתהליך משא ומתן, כללה כתמיד תגובות של מיואשים. המיואשים משתייכים למגוון דעות וזרמים וגישות, אולם המעניינים ביותר מבניהם הם אלו שחושבים שפתרון שתי המדינות הוא אמצעי הכרחי להצלת הציונות, אבל השתכנעו שהפתרון כבר לא מסוגל להצליח עקב כמות ההתנחלויות בשטח. הקבוצה הזו מסתובבת אבלה וחפוית ראש, כאילו מעולם לא היו אידאולוגיות ותנועות פוליטיות שנכשלו. אותה ציונות עצמה שמעסיקה אותם הרי הצליחה להציל את חייהם רק של כמה מאות אלפי יהודים מתוך מיליונים שחיו באירופה - הישג מרשים עבור אלו שניצלו אולם מפח נפש עבור מי שראה את יהדות אירופה בתפארתה. על כל פנים, הקבוצה הזו חוששת מתרחיש שבו לאור אי היכולת להגיע לפתרון שתי המדינות הפלסטינים שבגדה המערבית יהפכו לאזרחיה של מדינת ישראל - מה שיהפוך אותה למדינה דו-לאומית או א-לאומית תוך זמן קצר. לדעתם, זה סוף הציונות.
אני מתנגד לרעיון של אזרוח כל הפלסטינים ביהודה ושומרון והקמת מדינה דו-לאומית. לא משום שזה "סוף הציונות" אלא מסיבה פרקטית. מבט זריז על מדינות האזור מלמד שהמדינות הכי כושלות ולא-יציבות הן מדינות רב-עדתיות. איני מעוניין בהפיכתה של ישראל לעוד מלחמת אזרחים מתמשכת כמו סוריה, לבנון או עיראק. בנוסף לכך, איני מקבל את ההנחה הנאיבית שניתן להקים מדינה דו-לאומית שלא תהיה עימות אלים בלתי נגמר באמצעות המון רצון טוב והכרה של כל צד באחריותו לסכסוך. זה לא עובד ככה. ואולם, כציוני - זה לא פוטר אותי מהשאלה מה במקרה כזה צריכים להיות יעדיה של הציונות.
נניח ויש מדינה דו-לאומית. הציונות באמת מתה?
ציונות במסגרת מדינה דו-לאומית? מה אמרת? תשובה: כן. אבל רגע, ציונות זה לא מדינה עם רוב יהודי? ובכן, לא בהכרח. זה הכל עניין של הקשר היסטורי ופוליטי. איעזר בציטוט הבא של בן גוריון כדי להמחיש למה אני מתכוון:
" לא אמרנו מדינה יהודית בארץ ישראל; לא אמרנו זאת אז ואיננו אומרים זאת גם עתה. וזאת מתוך שלושה נימוקים ראשית... אין מטרתנו לשלוט על מישהו. לו הייתה ארץ ישראל ריקה מתושבים, כי עתה אולי היינו גורסים 'מדינה יהודית', כי אז לא היה הדבר נוגע לאחרים. אולם יש  תושבים אחרים בארץ ישראל וזכאים הם לא להיות נתונים לחסדם של היהודים... יש בארץ ישראל  מקומות קדושים לכל העולם התרבותי; איננו רוצים ואין זה מענייננו לקבל על עצמנו את האחריות להם" (עדות בוועדת פיל, 37)
בכוונה לקחתי את בן גוריון ולא הוגה ציוני אחר כי רעיון המדינה היהודית (גם בלי כל העם היהודי וגם לא על כל ארץ ישראל) יהפוך למרכזי מאוד במשנתו בתקופה אחרת. מה שדוגמה זו נועדה להראות היא שכל אידיאולוגיה שמבקשת לחולל שינוי במציאות תלויה בהקשר שבו היא החלה. מה שהיה בעבר פסול עשוי להיראות היום נכון ומחר שוב פסול או לא רצוי. לכן אני רוצה לחזור לשאלה שאתה התחלתי - אילו התבטל באמת הסיכוי לפתרון שתי המדינות וישנה מדינה אחת שבה כולם בעלי אזרחות בין הירדן לים, מה יש לציונות לומר?
בן-גוריון; אפילו הוא לא תמיד חשב שציונות = מדינה יהודית
אחת הדרכים הנוחות לדון במטרותיה של הציונות היא לחזור לאחת המחלוקות הראשונות שאפיינה אותה – המחלוקת של אחד העם והרצל. באופן סכמתי ופשטני אפשר לומר שזו הייתה מחלוקת בין ציונות רוחנית לציונות פוליטית, בין ציונות שביקשה לתקן את חיי היהודי באמצעות שינוי חיי התרבות והרוח שלו לבין ציונות שביקשה לתקן באמצעות שינוי המציאות הפוליטית שלו. כתנועה ממסדית, הציונות בסופו של דבר שילבה בין שני הנתיבים, אולם עד היום ניתן לראות את המתח הזה גם בפעילותם של גופים שמתיימרים להיות ציוניים – למשל, בשאלה האם ההסתדרות הציונות צריכה לעסוק בעיקר בזהות ובחינוך יהודי או בהרחבת העלייה וההתיישבות בישראל.
האבחנה הזו חשובים משום שלדידם של הציונים הרוחניים, המדינה הדו-לאומית אינה אסון מלכתחילה. כל עוד תובטח להם אוטונומיה תרבותית רוחנית שבה יוכלו להמשיך ולעבוד על פיתוח חיי התרבות ותיקון חיי הפרט והקהילה, אין להם מה לדאוג. אז השאלה מתעוררת רק ביחס לציונות ההרצליאנית, או הציונות הפוליטית.

הציונות הפוליטית שילבה בין שני יעדים – בין יעד של פתרון הבעיה היהודית ודרך כך נורמליזציה של העם היהודי, ובין יעד של הקמת מדינה או ישות פוליטית כניסיון להגיע לאחרית הימים . עבור הקבוצה הראשונה הרעיון של מדינה דו-לאומית הוא קשה מאוד. קבוצה זו תצטרך לתמרן בין הרצון לשמר שורה של הישגים מוסדיים ופוליטיים שהבטיחו ליהודים פתרון לבעייתם (למשל, חוק השבות) לבין הצורך לנהל מדינה דו-לאומית, שגם המיעוט השני בה מפוזר בכל העולם ומחפש פתרונות לבעיותיו. פרקטית, קבוצה זו תיקרע בין מאבקים עם הלאום הפלסטיני על משאבים ועל זכויות, לבין ניסיונות לשתף פעולה עם אותו לאום כדי להבטיח סוג של חיים משותפים במדינה דמוקרטית. זה ללא ספק יהיה המחנה המבולבל והקרוע מכולם בהינתן תרחיש של מדינה דו-לאומית.
הקבוצה המשיחית, בין אם היא אכן דתית או רק מכנה את המשיחיות הזאת בביטויים נוחים יותר כמו "תיקון עולם", היא זו שמדינה לא-לאומית מטילה אותה אל הבור העמוק ביותר. שהרי אם מדינה יהודית היא הסולם למלכות ישראל והמדינה פסקה מלהיות יהודית, רק ביצוע מעשה זוועה בהיקף המוני – גירוש או טבח במיליוני בני אדם – הוא זה שיכול להחיות את החלום האבוד. לא תהיה זו אלא בניית ציון בדמים וירושלים בעוולה.

עיקרי התחייה של הלח"י; דוגמה לזרם משיחי אחד שעלול לבנות את ציון בדמים
שתי מסקנות עולות מהדיון הקצרצר הזה: האחת רלוונטית לאלו שחושבים שפתרון דו-לאומי הוא הדבר הרצוי ביותר. עבור אלו נראה שכדאי להקדים ולהשקיע מאמצים רבים דווקא בפיתוחה וחיזוקה של זהות יהודית לא פוליטית. זהות כזו תוכל להעניק טעם לחיי היהודים גם במציאות של מדינה דו-לאומית. ואם חלק מתומכי הפתרון הדו-לאומי אינם מעוניינים בכך (בשל שנאה של כמה מהם ליהדות או סתם העדפה לקוסמופוליטיות) - הרי שכדאי להם לתמוך בכך ולו מטעמים טקטיים. המסקנה השנייה נוגעת לאלו שרואים בישראל פרויקט משיחי של חזרה לארץ אחרי אלפיים שנות גלות והגשמת חזון הנביאים ולא רק פתרון פרקטי. אלו חייבים להיות ראשוני התומכים בפתרון שתי המדינות משום שהחלופה הדו-לאומית תתבע מהם לבצע מעשי זוועה כדי לשמור על החלום המשיחי. התיקון עולם שהם מעוניינים בו לא ייכון מתוך מדינה דו-לאומית.

3 תגובות:

  1. בהחלט הוכחת לי שוב כי דיון אמתי, עמוק שאינו מזלזל באינטליגנציה של קוראיו ניתן להשיג בבלוגים מעין זה.
    תמשיך כך..

    השבמחק
  2. למה העברת אוכלוסין היא מעשה זוועה? רוב המדינות בעולם קמו תוך העברת אוכלוסין. רק במאה האחרונה הועברו כ-20 מיליון איש באירופה. זה הפתרון הפרקטי, הצודק, ההוגן, ההומני והמוסרי ביותר (לטווח הקצר ולטווח הארוך).

    השבמחק
    תשובות
    1. א. אתה לא גוזר שאלה מוסרית (האם משהו הוא זוועה) מתוך השאלה האם הוא נפוץ. גם ג'נוסייד היה שכיח במאה ה20 ועדיין לא נראה בזה פתרון "פרקטי, צודק, הוגן, הומני ומוסרי".

      ב. העברת אוכלוסין היא המקור לאחת מהצרות הגדולות ביותר של הסכסוך מלכתחילה - בעיית הפליטים הפלסטינית. עובדה זו לבדה שוללת ממנה את התוויות של פרקטי והוגן.

      ג. העוול הכרוך בגירוש אנשים מביתם יתברר לנו כשנבין עד כמה האפשרות שלנו לבחור את ביתנו היא דבר משמעותי לנו אישית. בית אינו רק חתיכת נדלן - הוא גם הקהילה, הוא כלל רכושך, הוא הזהות שלך. ליטול אותו ממיליוני אנשים בכוח זה פגיעה עמוקה וקשה בזכויות אדם - יהיו האנשים הללו פלסטינים או יהודים.

      מחק