יום שני, 5 באוגוסט 2013

תשובה פנטסטית - פרק א'

מה מוביל אדם בדיוק לתקן את עצמו? האם זה אירוע פנימי או חיצוני? וכיצד יכול אדם להצליח בפעולה הזו? כאשר אנו פוגשים "חוזר בתשובה" - מה בדיוק אנו פוגשים שם, מלבד העניין הסוציולוגי?

לפני שנתמודד עם השאלות הקשות הללו, חשוב להעיר כמה הערות על הפעולה שאנחנו מנסים לבחון. בספר "אורות התשובה", מציע הרב אברהם יצחק הכהן קוק (בקצרה הראי"ה) כמה הבחנות מועילות בנושא. נתחיל ממימד הזמן – "כל מחשבה של תשובה מאגדת את כל העבר אל העתיד, והעתיד הרי הוא מתעלה בעלוי הרצון של התשובה מאהבה"[1]. הפעולה של תיקון האני מתבצעת תמיד בראיה קדימה. למעשה, אדם שעושה תשובה מנסה לברוא את עצמו מחדש. הוא עוסק ביצירת זהות מגדירה חדשה. בעולם התוכנה היו קוראים לתהליך הזה "שדרוג", ובסיומו יופיע מחדש אותו אדם, רק בגרסה מתקדמת יותר - אני, version 2.0.

אנחנו פוסעים כאן על קרח דק מאוד. חזרה בתשובה טעונה היום בשלל מושגים סוציולוגיים - המרת ההשתתפות בחברה הכללית בקהילה הדתית, תוך אימוץ סממנים גלויים של "דתיות" - כיפה, ציצית, חולצה לבנה בשבת, חצאיות וכו'. יש להזכיר שוב את הרב קוק, שמזהיר ש"כשעוסקים בתשובה, צריכים להגדיר ביותר את מהותם של הטוב והרע, כדי שהחרטה וזעזוע הרצון מחיוב לשלילה יפלו רק על הרע ולא על הטוב. ועוד יותר, שצריך לברר את הטוב הנמצא בעומק הרע ולחזק אותו – באותו הכח עצמו שבורחים מן הרע..."[2]. אמנם, לא נראה לי שעולם המושגים שאשתמש בו בהמשך החיבור מוסכם על הראי"ה, אבל אני בוחר לאמץ חלק מההמלצות שלו ולנסות לדון בחזרה בתשובה במהותה ולא בחיצוניות או בסממנים שלה.

מהרגע שאנו מבינים את התשובה כתהליך של תיקון המידות ושל יצירת זהות מחדש ולא רק של הצבת כיפה על הראש, זה תהליך שניתן לשפוט אותו בקריטריונים שאינם בהכרח שאובים מארון הספרים היהודי. כל בני האדם – יהודים, מוסלמים, עובדי אלילים – רלוונטיים לשאלות שעניינן חיפוש זהות, ובפרט גיבורי הספרים והסרטים שלנו. אפשר ורצוי לדבר על עשיית תשובה גם באמצעות ספרות הפנטזיה, סרטי מדע בדיוני, מוזיקה פופולארית או רומנים היסטוריים. אני מזהיר מראש שכמו חזרה בתשובה, זה מסע קצת ארוך שלא ברור איפה הוא נגמר. יכול להיות שכמה יסתפקו בפרק אחד או שניים. אולי עבור כמה אחרים זה חיבור שעדיף לקרוא מודפס. אבל כמאמר המשורר, "כשאני יוצא מזה אני קונה מתנות לכולם, כשאני יוצא מזה אני איש חדש בעולם" (אביתר בנאי, מתנות)

חוץ ופנים

אחת השאלות הקשות בתהליך של תיקון עצמי הוא מאיפה הוא מתחיל. האם מדובר בהיענות לקריאה חיצונית, או שמא באירוע פנימי, שמתחיל בנפש האדם עצמו?

מגילת איכה המבכה את חורבן המקדש, נחתמת באמירה הרומזת שתשובה היא באירוע שמונחה מלמעלה:"הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָה אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם"[3]. ומנגד, בספר דברים ישנה תפיסה הפוכה: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים"[4] – התשובה באה ממך ומהלב שלך, אתה לא זוכה באור האלוהי מן ההפקר.

בסיפור של ג'יימי לאניסטר משיר של אש וקרח אפשר להבחין במוטיב מובהק של חזרה בתשובה שיש לה דחיפה חיצונית. ג'יימי הוא אחד הלוחמים המהוללים בממלכת ווסטרוז, השרויה במלחמת אזרחים. לאחר שבפתיחת המלחמה זכה להישגים נאים, הוא נשבה על ידי אויבו. לאחר ששוחרר במטרה לקדם החלפת שבויים הוא נשבה מחדש על ידי כנופיית בריונים שכירים שכורתת את יד ימינו, היד שאיתה הוא נלחם ושהגדירה אותו לוחם מפורסם. המעשה של הכנופייה שולח את ג'יימי לחשוב מחדש על מיהו ומהו. תחילה הוא רוצה למות, אך לאחר ששבויה אחרת מכנה אותו 'פחדן' הוא חושב מחדש: "פחדן... זה יכול להיות? הם לקחו את יד-החרב שלי. האם זה כל מה שהייתי, יד-חרב?"[5]

דוגמה אחרת היא זו של תיאודן, מלכה של רוהאן בסדרת "שר הטבעות" - תיאודן, באנלוגיה לא מכוונת למדיניות הפיוס האירופאית, מוצג כמלך שיועצו הרע השתלט עליו וגורם לו להתנהג ברפיסות אל מול הסכנה המאיימת עליו – ברית מדאיגה בין אייזנגארד לבין מורדור. תיאודן אינו מגיע להארה שלו בכוחות עצמו. ביקור של חבורת אורחים משונה – בן לשושלת מלכים גולה, גמד, אלף וקוסם – הוא זה שמעורר אותו מתרדמתו הדוגמטית ומתחושתו כי נפלה עליו זקנה מוקדמת. גנדלף מציע לתיאודן הצעה מעניינת: "אצבעותיך יזכרו מחדש את כוחם אם יאחזו בחרב", ואחיזתו בחרב גורמת לו להיות צעיר מחדש.[6] בשני המקרים זו פעולה חיצונית, אך הניגוד הוא בולט - אצל ג'יימי לאניסטר זו ההשתחררות מהחרב, אבל תיאודן זו המחויבות המחודשת אליה.

אפשר גם לנתח את ההבדל ביניהם במישור היסטורי – לעמוד על הצד הרומנטי, הכמעט-לאומני שבתשובה של המלך תיאודן שהמלחמה מזככת אותו ולעמוד על הצד הספקני שבתשובה של ג'יימי לאניסטר. ואמנם, טולקין כותב על תיאודן בשעה שמלחמת העולם השנייה עוד מתרחשת וגבורת מלחמה נתפסת בתור הגבורה העליונה. לעומת זאת, ג'ורג' מרטין מחבר את עלילתו של ג'יימי בשלהי שנות ה-90, בעולם שכבר מפסיק לראות את המלחמה בתור המבחן העליון ליכולת האנושית.

אבל מה לגבי התשובה הבאה מבפנים? האם אין דוגמאות לדמויות כאלו, אשר תהליך התשובה שלהם נובע כל-כולו מחיבוטי הנפש שלהם? אביתר בנאי למשל מתאר את התהליך שלו באפן כזה – מבפנים החוצה:

"באמצע הלילה אני מתעורר 
הלב מלא
אני מוזר לכולם וזר לעצמי 
בלי מקום בעולם" (אביתר בנאי, אותיות פורחות באוויר)

כדי להמחיש את הנקודה, אשווה בין שני משלים המדברים על מציאת האמת. המשל הראשון הוא אחד המוכרים בתרבות המערבית, והוא משל המערה של אפלטון. המשל השני מצוי בתלמוד, והוא סיפור אגדי על בריחתו של רבי שמעון בר-יוחאי למערה[7].

בשני המקרים יש לנו בעל מעלה החותר למצוא את האמת. אולם יש בין הסיפורים הרבה הבדלים – במשל של אפלטון, מקור החיפוש אחרי האמת הוא חיצוני - "שעה שאחד מהם יותר מכבליו ויוכרח לפתע לקום, להפנות צווארו, ללכת ולהביט כלפי האור", ובסיפור של רשב"י ההחלטה היא פנימית - הוא ובנו בוחרים ביוזמתם לברוח לבית המדרש וממנו למערה. לפחות בספרות המוכרת לי, כמעט תמיד התשובה נראית יותר כמו המשל של אפלטון - החוזר נתקל, כמעט במקרה, באירוע חיצוני שמשנה אותו וגורם לו לתפוס את עצמו מחדש.

הרהורי התשובה של ת'יאון גרייג'וי

כדי להמחיש כיצד נראית תשובה שבאה מבפנים, אפנה לניתוח של דמות אחרת של ג'ורג' מרטין, שלא מצליחה להשלים את התהליך אבל פוזלת לעברו שוב ושוב. ת'יאון גרייג'וי הוא אחת הדמויות המרתקות בסדרת "שיר של אש וקרח". חייו של ת'יאון הם התגלמים של משבר זהות מתמשך - בעת היותו בן 10, פתח אביו (באלון גרייג'וי) במרד כושל, שבמסגרתו שני אחיו של ת'יאון נהרגים ות'יאון עצמו נלקח כשבוי לבית סטארק. נד סטארק, אחד הלורדים שהכניע את באלון, מגדל את ת'יאון ביחד עם בניו שלו והופך אותו לנושא כלים. על כן, כאשר בנו של נד, רוב סטארק, מורד בעצמו בממלכה ת'יאון הוא אחד מתומכיו ויועציו הראשיים. על כן, רוב שולח אותו כדיפלומט אל בית אביו, במטרה לקיים איתו ברית. ת'יאון, קרוע בין משפחתו הישנה לחדשה, נאלץ לבסוף לשתף פעולה עם נקמה של בית גרייג'וי בבית סטארק, ואף מוביל ביוזמתו כיבוש של בירת "ממלכת הצפון" – וינטרפל. מעין היפוך טרגי, הוא מעמיד פנים שהוציא להורג שניים מאחיו של רוב – בראן וריקון. ברור כי יש לו הרבה חטאים לכפר עליהם, והוא מכונה על ידי מרבית אנשי הצפון – Theon Turncloak. בסדרת הטלוויזיה אומר רודריק קאסל, מורו לשעבר של ת'יאון, את מילותיו האחרונות: May the gods help you, Theon. Now you are truly lost.

נסיבות חייו של ת'יאון רק הולכות ומסתבכות משם - הכיבוש הקצר של וינטרפל מסתיים במפלה ות'יאון נופל בשבי בידי רמזי סנואו, איש אכזרי וסאדיסט שמתעלל בת'יאון ברמות שלא יתוארו – הפשטת עור מחלקים מגופו, כריתת אצבעות, וכו'. אולם, לצרכים פוליטיים שלא נרחיב עליהם, רמזי נדרש לאפשר לת'יאון מידה סבירה של חיים וכך ת'יאון לראשונה מתחיל לחשוב מחדש על עצמו ועל מי הוא, ואף שוקל לראשונה את האפשרות של מציאת תכלית כלשהי לחייו. מאותו רגע, הפרקים המסופרים מנקודות מבטו משובצים שוב ושוב בתהיות של ת'יאון על בגידתו בבית סטארק, ועל השאלה אם הייתה לו אפשרות אחרת.

כותב הרב קוק: "בהרהור תשובה לבד גם כן מתקנים הרבה את עצמו ואת העולם"[8]. לפי תפיסתו, עצם ההסתכלות הישירה על החטאים מאפשרת לאדם לזהות בהדרגה את טעויותיו, וכשהוא מביט בהן ישירות הוא מתמלא רצון להתנער מהן ולמצוא מחדש משהו אחר שיגדיר אותו – וכך הוא בהדרגה גם נכון לתקן עולם.

במקרה של ת'יאון, חטאיו דוחפים אותו לא רק לשפל מוסרי אלא גם לנפילה בשבי. משעבדו, רמזי סנואו, מעמיק את תחושת ההשפלה של ת'יאון בכך שהוא מצמיד לו שם אחר – Reek, צחנה. בספרי "שיר של אש וקרח" נהוג שכל פרק מסופר מנקודת מבט של דמות אחרת, ששמה מופיע בראשו - ומרטין ממחיש את התהליך שעובר על ת'יאון באמצעות שינוי השם שבראש הפרק שלו לREEK בהתאם.

אבל ככל שמתרבים הרהורי התשובה של ת'יאון, הוא מתחיל מחדש למצוא שם אחר - ובהדרגה הפרקים שלו כוללים שמות אחרים - the Turncloak  (הבוגד) וכן - The ghost in Winterfell (רוח הרפאים של וינטרפל). באותו שלב גם מופיעה לראשונה הדילמה המוסרית החדשה. מבלי להרחיב בפרטים, נציין שת'יאון מצוי בסיטואציה שבה הוא נוכח אל מול מצוקה של מישהי אחרת המעונה גם היא תחת רמזי סנואו, ולו יש יכולת מסוימת להצילה. אבל מתוך פחד והיעדר מצפון ברור, הוא נרתע מליזום.

לכוד בתוך אותה טירה שבה גדל ובאנשיה בגד, יוצא ת'יאון לחורש האלים, שבו נוהגים אנשי הצפון להתפלל. ומהי תפילתו? בקשה של מציאת זהות מחדש – ומוות. "  'בבקשה'... הוא נפל אל ברכיו. 'חרב, זה כל מה שאני מבקש. תנו לי למות בתור ת'יאון ולא בתור צחנה..." - ת'יאון מבקש חרב, אבל בעצם מה שהוא מבקש זה לצאת ממצבו הנחות. כמעט בניגוד לרצונו ובפחד טוטאלי, הוא משתתף במזימה להברחת אותה אסירה שהזכרנו קודם.

בעזרת השם

כבר הזכרתי את התחבולה של ג'ורג' מרטין – לשבץ בכותרת פרקיו של ת'יאון לא את שמו אלא כינויים ושמות שונים. לא מקרי שפתאום, אחרי ספר שלם שבו פרקיו של ת'יאון כוללים שמות מגוונים, פתאום השם "ת'יאון" חוזר ומופיע בראש הפרק האחרון. וכך, לאחר אותו מעשה גבורה, ת'יאון נקלע לשבי שני, ונתקל באחותו אשר לא מזהה אותו. אבל ת'יאון כבר יודע מה סוד הצלחתו ועונה לה ישר: "ת'יאון, שמי הוא ת'יאון. אתה צריך לדעת את שמך".



[1] אורות התשובה ז ב
[2] אורות התשובה ט ה
[3] איכה ה כ
[4] דברים ד לט
[5] A storm of Swords, p. 415, תרגום שלי
[6] כך בגרסה הקולנועית לסצינה - http://www.youtube.com/watch?v=PY9eRkdIeuk
[7] מטעמי קיצור לא פירטתי את שני הסיפורים כאן, ואסתפק בהשוואה כללית של כמה קריטריונים שלהם.
[8] אורות התשובה ז ו

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה